Standing at the edge of life's abyss, we seek meaningful order. We commonly find this 'symbolic immortality' in religion, civilization, state and nation. What happens, however, when the nation itself appears mortal? The Mortality and Morality of Nation seeks to answer this question, theoretically and empirically. It argues that mortality makes morality, and right makes might; the nation's sense of a looming abyss informs its quest for a higher moral ground, which, if reached, can bolster its vitality. The book investigates nationalism's promise of moral immortality and its limitations via three case studies: French Canadians, Israeli Jews, and Afrikaners. All three have been insecure about the validity of their identity or the viability of their polity, or both. They have sought partial redress in existential self-legitimation: by the nation, of the nation and for the nation's very existence.

האם תשרוד ישראל כמדינת היהודים? עלייתם ושקיעתם של עמים מתחוללות לא רק בדם ואש אלא גם בגאווה ובבושה, בצדק ובעוולה. מרגע שנבט הרעיון הציוני לא פסה תהייתם של תומכיו ומתנגדיו: האם יתמיד המפעל הציוני עד שיהא מובן מאליו, נטול ספקות ומונח על מצע של ודאות שלמה? הספר שלפניכם יורד לעומקו של סימן השאלה, שנדמה כמרחף מעל קיומו של העם היהודי גם לאחר שכונן מדינה, ומפענח את שלל סימני הקריאה שהוצעו כתשובה – ויותר משהצליחו לפתור (או לפטור) את סימן השאלה, הוכיחו דווקא את עיקשותו. הספר מתחקה אחר האימה הכפולה: "התהום שבפנים", המאיימת על זהות העם, ו"התהום שמחוץ", הפעורה למרגלות הקהילה ומאיימת על הישרדותה. הר הגעש שלפתחו שוכנת הציונות מגיר לָבָה ערכית. עם החי על פי תהום אורג רשת ביטחון שאינה עשויה רק מחבלים של עוצמה, אלא גם מחוטים של מוסר: הקניית זכות וטעם לזהות העם ולהישרדות האומה. לגיטימציה זו היא תנאי הכרחי, קיומי. השיח המוסרי, המשקף תמורות באופייה של האומה ובדרכי התמודדותה עם האימה, מלמד גם על אחריתה – לשבט או לחסד. צדקת הציונות לא צריכה להיות נקודת המוצא לשיח הישראלי, אלא תוצאה אפשרית שלו. אין אלה מותרות אלא דיני נפשות.